לאחרונה, כשצפיתי בראיון עם הקומיקאי ומנחה תוכנית האירוח האגדי ג'יי לנו, הוא העיר על היותו מאמין גדול בדימוי עצמי נמוך. הוא הסביר את נקודת המבט שלו שאם הוא מתחיל לחשוב שהוא יודע יותר מהאדם הבא, הוא בצרות. לנו גם ציין שאם אנחנו מתחילים להאמין שאנחנו יודעים הכל, זה אומר שהחלטנו להפסיק ללמוד.
כאשר לנו הנחה את "The Tonight Show", לדוגמה, הוא מעולם לא ניסה לומר לאנשי התאורה או הסאונד כיצד לעשות את עבודתם, דבר שראה כמה מנחי טלוויזיה מנסים לעשות. הוא טען שאם אדם הוא מנהל תאורה עבור תוכנית טלוויזיה גדולה ברשת, הוא הטוב ביותר בעבודתו. יהיה זה טיפשי לנסות לומר להם כיצד למקם את התאורה.
כמנהיגים עסקיים, מנהיגים קהילתיים או מנהיגים פוליטיים, תפקידנו הוא למצוא את האנשים הטובים ביותר לכל תפקיד ואז להקשיב להם. ברגע שאנחנו מתחילים לחשוב שאנחנו האדם הכי חכם בחדר, אנחנו מזמינים אסון. בתנ"ך, משלי ט"ז 18 אומר, "גאווה לפני אובדן, רוח גאוה לפני נפילה." במילים אחרות, גאווה תמיד מבשרת הרס.
משלי ג':11 אומר, "כשבא גאווה, באה חרפה, ועם ענווה באה חוכמה." זה לא יכול להיות הרבה יותר ברור מזה. גאווה - או התפארות בעצמנו או בהישגים שלנו - אף פעם לא נגמרת טוב. זהו נושא עקבי לאורך כל התנ"ך, כמו גם בחוכמה החילונית לאורך הדורות.
כשאנחנו שומעים מישהו מתפאר בחוכמה שלו, מתגאה בכמה שהוא יודע, זה תמיד אמור להיות איתות לנקוט משנה זהירות. במציאות, ייתכן שהם פשוט מדברים לעצמם ומנסים להתגבר על הפחד וחוסר הביטחון שלהם לגבי החסרונות שלהם.
אבל יש אנשים שמשיבים לטענה אחרת: "האם אנחנו לא צריכים להיות גאים בעבודתנו, בילדים שלנו או בקבוצה האהובה עלינו?" הענקת שבחים וגאווה על הישגיהם של אחרים אינם זהים ללקיחת קרדיט שמגיע לאחרים, או להניח שאנחנו היחידים שאחרים היו אחראים לכל הצלחה שהושגה.
כדי להצליח בכל מה שאנו עושים, עלינו להיות לומדים מתמידים. ככל שהעולם משתנה מהר יותר, כך עלינו להיות תלמידים טובים יותר. גאווה, לעומת זאת, לעתים קרובות מונעת מאיתנו ללמוד. משום שלמידה דורשת מאיתנו לשים את עצמנו במקום שבו מישהו אחר הוא המורה הראשי או המנטור.
עלינו להודות שיש דברים שאנחנו לא יודעים או שאנחנו לא מיומנים בהם. כפי שאומר לנו משלי י"ג 10, "גאווה רק מולידה מריבות, אך חוכמה נמצאת באלה המקשיבים לעצה." אנחנו תמיד יכולים למצוא אנשים חכמים יותר, מיומנים יותר, או פשוט טובים יותר בעשיית דברים מסוימים מאיתנו.
כיזם, עצמאי ולפעמים גם עובד פרילנסר, גיליתי שאנחנו צריכים להקדיש חצי מזמננו ללמידה ולשיפור כישורינו. אם יש לנו רק שש שעות לכרות עץ, שלוש מהן מנוצלות בצורה הטובה ביותר לחידוד הגרזן - למידה לשיפור עצמנו.
כפי שכתוב בקהלת י':י' בברית הישנה של התנ"ך, "אם הגרזן קהה והוא לא מחדד את להבתו, אז עליו להפעיל כוח רב יותר. לחוכמה יש יתרון של הצלחה." לבזבז זמן בהתרברבות על כמה אנחנו מיומנים עם הגרזן הזה פשוט לא יעזור - הן פשוטו כמשמעו והן מבחינה פיגורטיבית.
© 2025. ג'ים מאטיס הוא סופר, צלם, מוזיקאי ובעל עסק קטן באוברלנד פארק, קנזס. ספרו האחרון הוא הגמל והמחט, נוצרי מסתכל על עושר וכסף. בעבר היה מנהל בית קפה, וכן מנכ"ל CBMC בקנזס סיטי, ארה"ב.
שאלות להרהור/דיון
- האם אי פעם עבדת עם – או עבור – מישהו שנראה כאילו ידע כמעט הכל טוב יותר מכל אחד אחר? אם כן, איך זה לעבוד עם אדם כזה?
- מה דעתך על ההצעה של ג'יי לנו ש"הערכה עצמית נמוכה" היא דבר טוב, כלומר היכולת להבין שאחרים עשויים להיות טובים יותר בביצוע דברים מסוימים מאיתנו?
- האם אתה מחשיב את עצמך כאדם שלומד ללא הרף, אדם שלוט לגלות תובנות והבנות חדשות לגבי דברים רבים - מתוך הכרה שאינך 'יודע הכל'?
- כיצד אתה מגיב לאנשים שמפגינים ענווה אמיתית, שנראה שהם שמים אחרים לפני עצמם ומכירים בערכם ובתרומה של האנשים שהם עובדים איתם?
הערה: אם יש לכם תנ"ך ואתם רוצים לקרוא עוד, שקלו את הקטעים הבאיםמשלי טו:לג, טז:ה, יח:יב, כ"א:ד, כ"א:כ"ד, כ"ב:ד; פיליפים ב':ג'-ד'; רומים י"ב:י'; יעקב ד':ו'
אתגר לשבוע זה
התנ"ך מצהיר כי "כסף הוא שורש לרעות רבות" (טימותיאוס א' ו':10), אך ישנם תאולוגים שטענו שגאווה היא בסופו של דבר הבסיס לכל חטא, כולל אהבת הכסף. משום שגאווה גורמת לאנשים לרצות עוד ועוד.
האם גאווה היא בעיה עבורך? היא יכולה להתבטא בצורות רבות, כולל התעקשות שאנחנו יודעים הכי טוב כמעט על הכל. היא יכולה לכלול גם אנוכיות, קידום עצמי, אגוצנטריות ודרכים רבות אחרות של הוד מעלת העצמי. אם אתה מוצא את עצמך מתמודד עם גאווה - ורובנו אכן מתמודדים, במידה מסוימת - מצא מישהו לדבר איתו על זה, אפילו להיות מוכן לקבל את עצתו ואת תפילותיו.
